פסק-דין בתיק ת"א 2653-07

1.         בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. בשלב ראשון נקבע התיק לשמיעת הוכחות בשאלת החבות.

            התובע יליד 1992, טוען כי ביום 22.8.03 הוא נפגע בתאונת דרכים, כהולך רגל, מנהג שפרטיו לא ידועים, בהיותו כבן 11, בסמוך לביתו בתל-שבע. לפי גרסתו בכתב התביעה, רכב חולף התנגש בו. ממקום התאונה הוא הובהל לסניף קופת חולים ומשם הוא הופנה לחדר מיון בבית חולים סורוקה. בבית החולים אובחן כי הוא סובל, בין היתר, מחתך עמוק ביד ימין באספקט האנטריורי, קרע בעורק האולינרי מימין, שרירים קרועים וחבלות בכל חלקי גופו.

2.         ביום 18.11.07 הגיש התובע, על פי החלטת בית המשפט, תצהיר עדות ראשית, כשהיה כבר כבן 15. בתצהירו הוא חוזר על הגרסה שבכתב התביעה. בנוסף הוגשו תצהירים של אימו ושל סבו.

            האם חזרה על הגרסה שבנה נפגע בתאונת פגע וברח מנהג לא ידוע, למעט שסוג הרכב הפוגע היה טנדר סובארו, והפגיעה הייתה בשעה 10:30 או בסמוך לכך.

            הסב, אבו טאה עאזי, סיפר שביום התאונה, בסמוך לשעה 10:30 באו לביתו מספר ילדים ומסרו לו שנכדו, רמזי אבו טאה, נדרס ע"י רכב מסוג סובארו טנדר, שברח, והנכד מוטל על הכביש. התובע, אחיו ואמו גרים אצל הסב. לשמע דברים אלה הוא יצא למקום התאונה, הרים את הנכד לרכבו ומשם הוא לקח אותו למרפאת קופת חולים. לדבריו ביתו, מקום התאונה ומרפאת קופת חולים סמוכים האחד לשני. התובע הועבר לבית החולים באמבולנס כאשר הסב מלווה אותו, ומתקשר לבתו שבנה נפגע והם בדרך לסורוקה.

3.         בשאלון שנשלח לתובע ואשר הוא השיב עליו, כקטין כבן 14, הוא נשאל " האם זה נכון שאינו זוכר דבר מנסיבות התאונה" והוא השיב בתצהיר תשובות לשאלון: " איני זוכר דבר הקרה ביום התאונה". (מוצגים נ/1 ונ/2). התאונה דווחה למשטרה ע"י האם ביום 19.10.03 (מוצג נ/7). על פי ההודעה הילד נפגע כששיחק עם ילדים בתל-שבע, שכונה ישנה וחצה את הכביש. הפגיעה ביד שמאל ומצד שמאל של הגוף. דווח שהרכב לא עצר ואין פרטים שלו. הוסף שהסבא מצא אותו זרוק על הכביש בלי הכרה, הזמין אמבולנס ולקח אותו לבית החולים.

4.         התובע נחקר בשנת 2009, בהיותו כבן 17. לפי גרסתו הוא יצא מביתו לכיוון השוק. הוא הלך לבד. היו שם ילדים ששיחקו, שהוא לא הכיר אך הוא ידע שהם ילדים מהכפר. הוא לא שיחק עימם. לדבריו, הוא ביקש לחצות את הכביש " ואחר כך בא טנדר סובארו לבן דרס אותי ואחר כך אני לא זוכר כלום" (עמוד 3 לפרוטוקול). לפי דבריו הוא היה בקופת חולים והוא סיפר מה קרה לסבו שסיפר לאם.

            בעת שנפגע, לדבריו, היה כבר בתוך הכביש, כ - 2 מטר (עמוד 4 לפרוטוקול). התאונה קרתה ליד בית הספר. הוא לא היה יכול להשיב לאן הרכב זרק אותו. הוא היה במרחק של כ - 20 - 30 מטרים מביתו. הרכב הגיע מכיוון ביתו לכיוון הכניסה למרכז הכפר. גרסה זו תיקנה לנסיעה הפוכה של הרכב (עמוד 6 לפרוטוקול). הוצגו לתובע צילומים. בצילום מוצג נ/3, סימן התובע את הכניסה לביתו, ובתמונה נ/4 הוא סימן באות X היכן קרתה התאונה (מוצג נ/4), את כיוון הליכתו, מקום החציה של הכביש וכיוון הנסיעה של הרכב הפוגע (מוצג נ/5, שרטוט). הפגיעה היא בסמוך לכיכר המופיע בצילום (מוצג נ/4) ובשרטוט בעת שהתובע הסביר מהיכן הגיע הרכב הוא סימן שהרכב הגיע מימין (מוצג נ/5) אך סימן לכיוון שמאל בידיו (עמוד 18 לפרוטוקול).

            התובע סיפר שאיבד הכרתו בתאונה והתעורר בבית חולים סורוקה (עמוד 7 לפרוטוקול). באשר לאמירתו שהוא נלקח לקופת החולים, הוא תיקן ואמר שילדים סיפרו לו שהסב לקח אותו לקופת חולים (עמוד 7 לפרוטוקול).

            התובע נשאל מדוע הוא מדבר על איבוד הכרה כאשר יש רישום בקופת חולים, שהגיע בהכרה מלאה והשיב שאינו זוכר למעט שהיה בסורוקה. התובע הציג את הפגיעה בזרוע, ביד ימין. הוא נשאל איזה רכב פגע בו והשיב: "טנדר סובארו", בצבע לבן (עמוד 8 לפרוטוקול). לדבריו, אחרי שהם יצאו מקופת חולים הוא זיהה את סוג הרכב שפגע בו ושאל איזה סוג זה ואמרו לו סובארו (עמוד 8 לפרוטוקול).

5.         הסבא נחקר על תצהירו. לדבריו, הילדים מבית הספר הנמצא בכיכר באו וסיפרו לו על התאונה. הם שיחקו שם. לפי גרסתו הילדים באו ואמרו לו: " שהבן של הבת שלך זרוק פה. הנכד שלי נפל פה". לדבריו, הוא מצא אותו על הכביש ליד המדרכה, זרוק (עמוד 10 לפרוטוקול). לדבריו, ביום התאונה היה ליד ביתו. הילדים ידעו שהוא הסבא של התובע. הוא נשאל מדוע לא הזמין אף אחד מהילדים להעיד והשיב שבתל שבע, מדי יום יש כאלה תאונות.

            הסב עומת עם דברים שהקליט מפיו החוקר, כי הוא ראה התקהלות, ורק כשהוא הגיע להתקהלות הוא נכח שמדובר בנכדו. הוא לא הסכים שכך אמר או שכך קרה (עמוד 10 לפרוטוקול). העיון בתמלול של ההקלטה (מוצג נ/8 (ב) מלמד כי הסב אמר שעמד בכביש וראה ילדים מרימים את התובע ולקחו אותו לקופת חולים (תמלול הקלטה מיום 27.6.04, עמוד 1). הוא רץ וראה את התובע ולקח אותו לבית החולים. לפי דברים שאמר בהקלטה הוא שאל מה קרה ואמרו לו טנדר נתן לו מכה וברח. אף אחד לא רשם את מספר הרכב. מדובר על ילדים בני גילו, 11, מבית הספר. הוא לא ראה רכב עובר, אמרו לו טנדר בצבע לבן, לא אמרו סובארו. מי שהזמין את האמבולנס היה הרופא. בתו, האם, הייתה בבית הספר (חקירה מיום 27.6.04).

הסב שנשאל היכן הייתה בתו וכיצד הודיע לה. לכך יש מספר גרסאות.  הוא נשאל כיצד הגיע התובע לקופת חולים והשיב שהוא וכמה ילדים לקחו אותו באוטו סובארו קטן שלו (עמוד 11 לפרוטוקול) מרחק של 20 - 30 מטר. הסב התבקש לזהות את חתימתו על תצהירו ולא הצליח (עמוד 12 לפרוטוקול). הוא גם הסביר שהוא אינו יודע לקרוא ולכתוב בין בערבית ובין בעברית (עמוד 12 לפרוטוקול). הוא חתם על דף נייר (מוצג נ/6). החתימה באולם ועל התצהיר אינן זהות במדוייק. הוא לא היה יכול לומר מהיכן בא הרכב. באשר לזיהוי הרכב כסובארו הוא השיב שזו הסקת מסקנה כי זה סוג הרכב שיש בתל-שבע.

6.         האם ששמעה על התאונה העידה שקיבלה דיווח מאביה, הסב, ואחרי פרק זמן גם מבנה, התובע. היא העידה שבנה אמר לה שנפל וגם שאמר שראה סובארו לבנה, ביז'ו סובארו, והוא פחד (עמוד 14 לפרוטוקול). לאחר שנשאלה אם ביז'ו זה פג'ו בערבית, אישרה זאת. לדבריה, היא עברה מבאר-שבע לגור אצל אביה, לאחר שהתאלמנה והיא לא מכירה את אנשי המקום אך האב, הסבא, גר במקום 40 שנה. היא נולדה בתל-שבע, נישאה בגיל 19 ועברה לגור בעזה, כאשה נשואה. בעת התאונה הייתה במועצה ולא בעבודה. לדבריה, אביה שוכח דברים.

            באשר לדיווח למשטרה, היא סיפרה שהמשפחה אמרה לה לפנות למשטרה והיא עשתה כן אחרי 10 ימים (עמוד 15 לפרוטוקול). גם בבית החולים אמרו לה שעליה לפנות למשטרה. לא היה לה הסבר לעיכוב הפנייה למשטרה של חודשיים. לדבריה, נוצר עימה קשר ממרפאת קופת חולים ודיברה עם המזכירה וגם אביה והיא הגיעה לבדה למיון.

            יש הסכמה של העדים שהתאונה קרתה ביום שישי, יום שוק, שבו יש תנועה רבה והשוק סמוך לכיכר.

7.         בתום חקירת העדים והצגת ההקלטה והתמלול, הסכימו באי כח הצדדים שמומחה בית המשפט יחווה דעתו אם הפגיעה, שנמצאה בתובע לפי תיאור התובע את התאונה יכולה להגרם מפגיעה של רכב.

            ביום 7.2.10 הגיש המומחה, מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר יוג'ין כהן, חוות דעת. המומחה קבע שמדובר בפגיעה מטראומה ולא ממחלה. הוא אישר כי הטראומה יכולה להיות מספורט, נפילה ממתקן משחקים, דקירה או מרכב שמגיע מימין או משמאל (חוות דעת מיום 4.1.10).

            ביום 7.11.10 נחקר המומחה לבקשת ב"כ הנתבעת.